במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Pharmacological Research', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את השפעתם של טיפולים ביולוגיים על הסיכון לשברים במטופלים הסובלים ממספר מחלות ראומטיות ומחלות אוטואימוניות.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו חיפוש שיטתי במסדי הנתונים PubMed,יCochrane ו-EMBASE מראשיתם ועד ל-4 ביוני 2021. החוקרים ערכו אנליזה על מחקרים מבוקרי אקראיות (RCTs) אשר נערכו על מטופלים החולים באחת מתוך חמש מחלות ראומטיות ומחלות חיסון עצמי שנבדקו, והשוו בין טיפול עם תרופות ביולוגיות משנות-מחלה (bDMARDs) לבין טיפול עם תרופות שאינן bDMARDs, או עם אינבו. החוקרים ערכו מטא-אנליזות על מנת לחשב את יחס הסיכויים עם רווח בר-סמך של 95% ללקות בשבר אוסטאופורוטי חמור, שבר בירך, שבר אוסטאופורוטי שאינו בחוליות, ושיעור השברים הכולל.
במסגרת הסקירה נמצאו בסך הכל 100 מחקרים מבוקרי אקראיות, אשר מקיפים 51,413 משתתפים ועומדים בקריטריוני ההכללה. בהשוואה לאינבו או לטיפול תרופתי שאינו bDMARDs, נמצא כי בחולים עם פסוריאזיס (Ps) ועם דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA) הסיכון לשבר אוסטאופורוטי חמור (יחס הסיכויים 0.34 [רווח בר-סמך של 95% 0.15-0.76], p = 0.009), שבר בירך (יחס הסיכויים 0.22 [רווח בר-סמך של 95% 0.05–0.89], p = 0.03) ושבר אוסטאופורוטי שאינו בחוליות (יחס הסיכויים 0.26 [רווח בר-סמך של 95% 0.10–0.62], p = 0.003) היה נמוך יותר באופן מובהק תחת הטיפול עם bDMARDs. בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA), דלקת חוליות מקשחת (axSpA), זאבת אדמנתית מערכתית (SLE) ומחלות מעי דלקתיות (IBD), הסיכון לשבר לא השתנה תחת טיפול ביולוגי.
לסיכום, הראיות העולות מאנליזת החוקרים מצביעות על כך שחולי פסוריאזיס ודלקת מפרקים פסוריאטית, אשר טופלו עם bDMARDs, היו בעלי סיכון מופחת לשבר אוסטאופורוטי חמור, שבר בירך ושבר אוסטאופורוטי לא-חולייתי. החוקרים מוסיפים כי קיים עדיין צורך ממשי במחקרים המתייחסים להשפעתם של טיפולים ביולוגיים על הסיכון לשברים במחלות דלקתיות מערכתיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
